6 פברואר 2008

 

 

פרפראזה משעשעת על הפרולוג המוזיקלי של היצירה הקולנועית הקלאסית: סופרמן

(הוצג לראשונה בפתיחת פסטיבל אייקון 2007 סינמטק תל אביב)

מאת חבורת ההומור הישראלית היפופוטם.

סקירה ספרותית "ה(על) גיבור האנושי" - מאת משה (שוקו ובירה) בודניוק.

 

אנו ניצבים על המדוכה לסקירה ספרותית של הפרפראזה המשעשעת על הפרולוג המוזיקלי של היצירה הקולנועית הקלאסית: סופרמן, שחוברה על ידי חבורת ההומור הישראלית היפופוטם (מילות הפרפראזה מובאות בתחתית סקירה זו).

 

המוטיב אותו נבקש להמחיש בסקירה זו הומחש שוב ושוב ביצירות ספרותיות וקולנועיות רבות. יחד עם זאת "הגיבור האנושי", או במקרה שלפנינו "העל גיבור האנושי" גרסה מוקצנת יותר של מוטיב ידוע זה, מאפשרת לכל בן אנוש, אשר רואה עצמו כקהל היצירה הספרותית, להזדהות עם הדמות המרכזית.

 

מוטיב "הגיבור האנושי" מציב בפני הקורא את הרצון מחד להיות מעל לקיום הממוצע והיומיומי ומאידך נקודות החולשה האנושיות מאפשרות לקורא לומר לעצמו ברובד עמוק מספיק "גם אני יכול".

 

ננסה בסקירה זו להראות כיצד (בהומור רב יש לציין) הצליחה חבורת היפופוטם להציג את יכולותיו של העל גיבור המוכר מכולם (סופרמן מי אם לא?, אשר אין ספק כי ניחן ביכולות מופלאות), לצד חולשותיו האנושיות המוכרות גם הן לכל בר דעת אשר התוודע ליצירה הקולנועית.

 

אנו נראה כי מלאכת הכתיבה הביאה למתח תמידי בין תכונות העל גיבור מחד וחולשות בני אנוש מאידך לאורך כל מבנה ותוכן הפרפראזה המשעשעת. אנו נראה זאת על ידי ביאור שורות הטקסט זו אחר זו עד אשר תבנה טענתנו קליל (כך אנו מקווים).

 

אנו נביא את המובאות המדגימות רעיון זה מן הקל אל הכבד.

ונפתח במלאכת הביאור:

 

בית 1

שורות 3-4

"עף בשמיים

אוכל צהריים"

 

אולי התכונה המוכרת ביותר של גיבור העל סופרמן היא יכולות התעופה שלו, ייתכן והיא היא מושא הקנאה של כל בן אנוש אשר מן הדין הוא כי אינו בן כנף. יחד עם זאת באופן מיידי לאחר קביעת יכולת זו אנו מתוודעים לחובתו של העל גיבור לאכול צהריים. אין אנו בטוחים כי חייב הוא לאכול צהריים (אומנם גיבור על הוא) יחד עם זאת עצם העובדה כי הוא אכן מפנה זמן מה בכל יום לעיסוק זה מראה על רצונו לכל הפחות להשתייך לבני המין האנושי אשר כמעט בכל יום אוכלים ארוחת צהריים.

 

בית 1

שורה 5

"וכל שבועיים שלושה מכבס ת'גלימה"

 

לאורך כל תמלול הפרולוג המוזיקלי, ובמיוחד בשורה זו, ניכרת מעט תחושה סרקסטית כלפי העל גיבור (נביא דוגמאות נוספות לכך בהמשך).

אין יוצא חוצץ כלפי העובדה כי כפי שיכולת התעופה היא התכונה המוכרת ביותר אצל גיבור העל סופרמן, כך הסממן החיצוני המובהק ביותר שלו הוא הגלימה! (יש שיתנגדו ויאמרו כי לבישת תחתונים מבריקים על גבי מכנסיים בגמלוניות משהו מובהקת יותר...) הגלימה מסמנת את אונו המצוין של סופרמן. כאשר יעטה אותה יעטה עליו גם ערכים נעלים, כוח בלתי יתואר ויכולות על אנושיים. יחד עם זאת הצורך לכבס את אותה הגלימה (גם אם אך ורק כל שבועיים שלושה ופה אולי שוב מרמזים ליכולת עליונה לשמירה על ניקיון וסדר) מסמלת על הדבקות רפש מוסרי גם לגיבור שבגיבורים מחד ברמה המטפורית והדבקות לכלוך גרידא ברמה המטריאלית לגלימה גופא.

המילה הכתובה "ת'גלימה" מתייחסת לסוג דיבור או עגה השאובה מן הרחוב ויש לפרש זאת שנית כקשר אנושי של העל גיבור לפריט גיבורות זה.

 

בית 2

שורות 3-4

"בתוך שניותיים

מסיר משקפיים"

 

כל פעולה אותה עושה גיבורינו הוא עושה בפרק זמן קצר וביעילות מרשימה ביותר. זאת מנסים הכותבים לתאר בשורה ראשונה מבין שתיים אלו. האם? האם שניותיים הם פרק זמן קצר להרשים? האם הסרת משקפיים דורשת שניותיים? (ייתכן, יחד עם זאת עולה ספק מה, האם שניה אחת אינה מספיקה לכך?) שוב ניתן לראות כי על אף הרצון להלל יכולות על של הגיבור נופל הוא שוב בשורות אלו תחת גיחוך אנושי.

כמובן, כל עוד הגלימה מתארת את היותו של הגיבור מורם ביכולותיו מאחד האדם, המשקפיים מאידך מתארים את חולשותיו האנושיים. כאשר עונד הוא את עזרי הראיה (האם צריך גיבור על עזר שכזה? מסופקים אנו.) מסתתר הוא אחריהם בעודו מצטנע ביכולותיו ומתערה הוא בחברה כבעל מום זוטא.

אולי חוסר היכולת של העל גיבור למזג בין שתי הדמויות, בניהן מחויב הוא לנוע, היא, היא האנושית ביותר. חוסר הביטחון של קנט האנושי אל מול לויס אהובתו (בסתר ליבו) אותו היא מכירה רק מאחורי חומות המשקפיים הוא החוסר האנושי ביותר. כאשר חומת המשקפיים מוסרת מורדת חומה חזקה ובוהקת יותר הגלימה! אין אנושי יותר מהתנהגות זו! לו היה על גיבור אמיתי היה אוזר את העוז להתייצב מול עצמו ומול אהובתו כפי שהוא. ללא חומה זו או חומה אחרת.

 

בית 2

שורה 5

"לאן נעלמו הבגדים? לעולם לא נדע!"

 

יכולתו של העל גיבור לבצע דברים שאינם לתפיסתם של בני אנוש רגילים כמובן יכולת מן המצוינות. יחד עם זאת שוב הצורך בבגדים ובהחלפתם מציגה את השניות בין הגיבור והאנושי שבו.

חוסר היכולת שלנו לדעת על מיקום הבגדים מעלה את יכולותיו של העל גיבור לרמה על אנושית.

הקביעה כי "לעולם לא נדע" מצביעה על הקשר לנצח לעולם! מושג על אנושי בעליל.

 

שתי שורות הפתיחה של הבתים אולי מביאות לידי קיצון את הרעיון עליו אנו עומדים ונסביר.

 

בית 2

שורה 1-2

"סופרמן גיבור ההמון

מתלבש בתוך תא טלפון"

 

פתיחת בית זה מתארת גיבור - מנהיג המון - בעל ערכים, ראיה לעתיד, חזון, דרך אותה הוא מתווה להמון הצועד אחריו תוך אמונה מוחלטת בעליונותו. כמובן המשך הבית מביא חזון זה לאבסורד מה לאור צרכיו האנושיים.

שוב מצוינים הבגדים האנושיים להם הוא מזדקק בעודו מתערה בחברת בני האנוש - ההמון. תא הטלפון בו גיבורינו מחליף את בגדיו לבטח אינו מפגין את הכבוד לו הוא ראוי בעודו נחלץ לעזרת חסרי הישע. בנסותנו להעלות בדמיוננו גיבור על נדחס בתוך תא טלפון לצורך החלפת בגדים לבטח אינה מעלה את יכולותיו העליונים על נס המצוינות. בנוסף על כך לבטח תא הטלפון שקוף הוא (ככל תא טלפון אחר...) האם הבחירה בתא טלפון מסייעת לגיבורינו בהסתרת הסוד אותו הוא מכמין? כמובן שלא. כשל הגיון זה שם את גיבורינו פעם נוספת באור אנושי ומגוחך.

 

בית 1

שורה 1-2

"סופרמן גיבור שכזה

סופרמן עם S על החזה"

 

אנו רואים בשורות פתיחה אלו אולי את חולשתו הגדולה ביותר של גיבור העל סופרמן: "חטא היוהרה", הצורך להתהדר ביכולותיו האדירות עם S גדולה על חזהו. הדבר מביא לידי אבסורד את צרכיו של הגיבור להפגין לחוץ את יכולותיו. כאילו ללא כל זאת, השפעתה של השמש הצהובה עקב קרבתו של כדור הארץ אליה לא תפיץ עליו מטובה.

היוהרה בפתיחת פרפראזה זו מחברת כל קורא וקורא למקום קמעי ומוכר של חוסר ביטחון מחד והצורך ביוהרה על מנת להפיג חוסר זה והרצון להיות גיבור על עם יכולות אדירים ("שכזה" וכולנו יודעים מהו ה"כזה" הזה) רק לטובת העולם והאנושות מאידך.

 

דרך עריכת המילים עבור הפרולוג המוזיקלי מזכירים "חמש-שיר" צורת כתיבה ירודה ביחס לכלים ספרותיים אחרים. צורה זו הולבשה על פרולוג מוזיקלי מרשים ביותר המתאר גיבור על במעופו.

 

אנו מביאים במלואה פרפראזה משעשעת זו למען ייטיבו הקוראים להטמיע שורות מבוארות אלו במבנה השלם שלהן:

 

סופרמן גיבור שכזה.

סופרמן עם S על החזה.

עף בשמיים

אוכל צהריים

וכל שבועיים שלושה מכבס ת'גלימה.

 

סופרמן גיבור ההמון.

מתלבש בתוך תא טלפון.

תוך שניותיים

מוריד משקפיים

לאן נעלמו הבגדים? לעולם לא נדע!

 

נציין כי טקסט זה הוצג לראשונה בפתיחת פסטיבל אייקון 2007 בסינמטק תל אביב על ידי חבורת ההומור היפופוטם.

 

ונסיים ב:

נננננננייייייייווווווווווווווקקקקקקקקקקקקקקקק

 

 

 

על החתום:

משה (שוקו ובירה) בודניוק

 

הערות לגרסה המתוקנת: שלמי תודה ל"תום השקט הגולש באינטרנט" (נמרוד) על ההערות המחכימות בפינת הרחובות גורדון ובן יהודה בתל אביב. תיקונים קלים אלו לא היו עולים על יריעה קצרה זו ללא הפגישה הספורדית ביננו... ושוב תודה,

 

שוקו ובירה